תיקון מעלית שבת בשבת והנאה ממעשה שבת
תיקון מעלית שבת בשבת והנאה ממעשה שבת
ההיתר למעליות שבת מבוסס על קביעת המתכננים כי פעולתן אוטומטיות לגמרי, ונחלקו חכמים בעניין איסור מוליד ואוושא מילתא ועובדין דחול, אך התופעה הגורפת היא שמעליות שבת מתוקנות על ידי טכנאים יהודים בתוך השבת, תיקונים הכרוכים לא אחת באיסורי דאורייתא, ולאחר התיקון חוזרות המעליות לשימוש הציבור הדתי תחת אישור הכשרות הגורף של המעלית שבת.
בכך ציבור גדול נכשל בהנאה ממעשה שבת, בשם 'מעלית שבת'.
ואין המדובר בחילוץ שאז דין פיקוח נפש.
נדגיש כי היקף הבעיה חמור כך שמידי שבת מופעלים על ידי המוקדים (שבו יושבים יהודים) טכנאים המופעלים לעשרות רבות קריאות שירות, מתוכן עשרות ל"מעליות שבת".
העניין רלוונטי בפרט ומתרחש הלכה למעשה ממש מידי שבת במלונות, בתי חולים, בתי אבות וכן במקומות בהן אוכלוסיה מעורבת (שות"מ ושאינם), ובולט הדבר במיוחד במגדלי מגורים (ואף ראינו שבבתי מלון בימי מועד וחג שהתפוסה גדולה הטכנאי נקרא כמה פעמים במהלך שבת וחג ולצערנו גם שדורשים מהמלונות טכנאי צמוד בחגים כדי שיתקן מיד בשבת
הנאה ממעשה שבת בשבת, דיון.
שנינו בשבת בתוספתא שבת פרק ג' הלכה ג':
"המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל דברי ר"מ ר' יהודה אומר בשוגג יאכל [במוצאי] שבת במזיד לא יאכל ר' יוחנן הסנדלר אומר בשוגג יאכל [במוצאי] שבת לאחרים ולא לו במזיד לא יאכל לא [לו ולא לאחרים כלל אמר] ר' ישמעאל ב"ר יוחנן בן ברוקה דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאו בשבת בין בשוגג בין במזיד אסור לו ולאחרים ודבר שאין חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת ועשאה בשבת בשוגג יאכל למוצאי שבת לאחרים ולא לו במזיד לא לו ולא לאחרים."
התוספתא הבחינה בין במזיד ובשוגג ואיסורי תורה או מדרבנן וכמובן בין אם נאסר לעצמו או לכולם ואם הותר האם בו ביום, האם למוצ"ש או האם נאסר עולמית לכולם.
ובשוגג נחלקו הפוסקים ראשונים ואחרונים אך בשוגג לאחרים התירו בו ביום ואין כאן שוגג.
ונעסוק שכאמור כאן במזיד על ידי ישראל במלאכות האסורות מן התורה (בונה, סותר ע"מ לבנות, מכה בפטיש ומבעיר למ"ד מבעיר בחשמל). הדעות לפי התנאים בתוספתא לכולי עלמא הנאה ממעשה שבת במזיד אסור לכולם בו ביום ובמוצאי שבת גם לפי ר"מ (ראשונים במקום רש"י ותוספות) מותרת ההנאה מתוצאת מעשה שבת ולא מהמלאכה ממש ולאחרים בלבד .
נסיק כי לדעת כולם ישראל שהזיד בו ביום אסור לכולם.
וכן כך כותב שו"ע (או"ח שיח' א') "ויהיה מותר אפילו בצ"ש מיד ולא צריך עד כדי שיעשה, אך יש להבחין בין במזיד ובמילתא דשכיחא ונפקא מינה שכאשר עובר במזיד כדי להנות ממכירתו במוצאי שבת גם אסור לאחרים שעי"כ מעודדים אותו להמשיך ולחלל שבת בכל שבת. וכן דעת הרמב"ם הרא"ש הרן ועוד ומאותו טעם שאין לחוש שיאמר לישראל לחלל שבת. וחלוקים רש"י ורמב"ן ומחמירים שגם בשוגג ימתין כדי שיעשה.
ולשון הרמב"ם
משנה תורה, הלכות שבת ו׳:כ״ג
יִשְׂרָאֵל שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה בְּשַׁבָּת אִם עָבַר וְעָשָׂה בְּזָדוֹן אָסוּר לוֹ לֵהָנוֹת בְּאוֹתָהּ מְלָאכָה לְעוֹלָם. וּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל מֻתָּר לָהֶם לֵהָנוֹת בָּהּ לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִיָּד שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לא יד) "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִיא", הִיא קֹדֶשׁ וְאֵין מַעֲשֶׂיהָ קֹדֶשׁ. כֵּיצַד. יִשְׂרָאֵל שֶׁבִּשֵּׁל בְּשַׁבָּת בְּמֵזִיד. לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת יֵאָכֵל לַאֲחֵרִים אֲבָל לוֹ לֹא יֵאָכֵל עוֹלָמִית. וְאִם בִּשֵּׁל בִּשְׁגָגָה לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת יֹאכַל בֵּין הוּא בֵּין אֲחֵרִים מִיָּד. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה
וכותב הטור (שם)
ופסקו הגאונים כר"י דבמזיד אסור לו לעולם ולאחרים מותר למ"ש מיד וא"צ להמתין בכדי שיעשו ובשוגג אסור בו ביום גם לאחרים ולערב מותר גם לו ור"י פסק כר"מ דבשוגג מותר אפילו לו בו ביום ובמזיד אסור בו ביום אף לאחרים ולערב מותר גם לו ויראה שאין חילוק בכל מעשה שבת
ומחדד המשנה ברורה (ה') מותר למו"ש מיד - ואפילו למי שנתבשל בשבילו דלא בעינן להמתין בכדי שיעשו אלא במלאכה הנעשית ע"י א"י בשביל ישראל משום דקל בעיניו איסור דאמירה לעו"ג ויבוא לעשות כן פעם אחרת כדי שיהיה מוכן לו במו"ש מיד אבל דבר שנעשה ע"י ישראל בידים ודאי ליכא למיחש דעי"ז שנתיר למו"ש מיד יבא פעם אחרת לומר לישראל לבשל לו בשבת בשביל זה ועוד שהישראל לא ישמע לו דאין אדם חוטא ולא לו. ..כלומר שדווקא בא"י שעושה לישראל היה מקום להמתין בצ"ש עד שיעשה כקנס שלא יקל בעיניו איסור אמירה לגוי ויעשה כך חו"ח בעתיד כדי שיהיה מוכן לו מיד במוצ"ש, ובאיפכא מסתברא הרי שאם נחשוש לכך יהיה אסור בוודאי בצ"ש ועד שיעשה.
ומוסיף הביאור הלכה (שם) שלא מצאנו במזיד שהבדילו בין דרבנן או דאוריתא שאסור.
ועוד מביא המשנה ברורה לגבי ספק מעשה שבת במזיד לעניין הנאה בו ביום: (שם)
(ב) בשבת - וכל שיש ספק פלוגתא בזה אי הוי בכלל בישול או לאו או בשאר מלאכות כה"ג אין לאסור בדיעבד דכל האיסור הזה הוא רק מדרבנן שקנסוהו וספיקא דרבנן לקולא [פמ"ג באות יו"ד וכעין זה כתב המג"א בסימן שכ"ג סקי"א ועיין בסקל"ב וצע"ק]: וחלוק על הרמב"ם שאוסר לעיל)
כלומר המשנה ברורה מתיר כאשר בוצעה ספק מלאכה במזיד ובדיעבד אם הייתה מלאכה או בין הערביים אזי מתוך שספק מלאכה יש להתיר. וכאן אין ספק מלאכה שהרי מתקן שמלאכות האסורות מן התורה.
וכתב הטורי זהב : מותר למ"ש מיד. דלא בעינן בכדי שיעשו אלא במלאכה הנעשית ע"י עכו"ם בשביל ישראל משום דקל בעיניו ויבא לעשות כן פעם אחרת אבל דבר שעושה ישראל בידים ודאי ליכא למיחש דאתי לבשולי בהדיא:
דעת החזו"א מובאת בספר מעשה איש (עמ' קו)בעניין הנאה מעשה שבת לגבי חולה מסוכן הבהיר החזו"א שבאם יצטרכו בשבת הרי מצווה לחלל שבת אפילו באיסורי תורה לצורך פיקוח נפש, ועדיף שלא להשאיר דולק מלפני השבת ובסוף אם לא יצטרכו יצא באיסור וודאי.
ודעתו של הגרשז"א (המובאת במנחת שלמה סימן כ"ד) לעניין הנאה מחשמל בשבת מבחין הגרשז"א בין הנאה מחשמל שישראל הדליקו בשבת לעומת תבשיל שהתחמם מחשמל שיוצר על ידי ישראל בשבת וזאת כיוון שלא נעשה כל שינוי בתבשיל בשבת ולא ניתן לייחס את המייצרים חשמל לפעולת החימום שהרי היה מוכן מראש. לעיניננו ניתן ללמוד על דרך השלילה שכיוון שנעשית מלאכה אסורה מן התורה בתיקון המעלית ועושה שינוי במעלית עצמה הרי שדינה כדין חשמל שהדליקו בשבת ותהיה אסורה ומחדד הגרשז"א שאף שנר לאחר נר למאה בחולה מסוכן שיש להבעיר עבורו אש בשבת אסור יהיה לאחרים להנות מהאש ולהתחמם בה.
וכותב מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א בילקוט יוסף,שבת כרך ג' עמוד כא' כך:
"חילוני מומר לחלל שבת בפרהסיא, שעבר ועשה מלאכה האסורה מן התורה בשבת לצורך אחרים, במזיד, אם עשה כן באופן ארעי [ולא בקביעות בכל שבת], מותר לאחרים ליהנות ממלאכתו במוצאי-שבת מיד, ואין צריך להמתין בכדי שיעשו, ודינו כמבואר לעיל, ובפרט אם הדבר נעשה בניגוד לרצונם. אבל אם עושה כן באופן קבוע, כגון בעל מסעדה או בית מלון המבשל בקביעות לצורך אחרים בשבת במזיד, אסור גם לאחרים ליהנות מאותו תבשיל לעולם, אף אם לא ציוה אותו לבשל בשבילו בשבת. דכיון שהוא עושה כן במזיד בקביעות, יש לאסור בזה כמו למבשל עצמו."
וכתב ארחות שבת הרב מרדכי יצחק רובין שליט"א מביא
ישראל מומר שעשה מלאכה בשבת עבור אחרים יש לאסור לאחרים עולמית משני טעמים, שיש הסוברים שכיוון שעשה כדי שיהנו אחרים ממלאכתו אסרו חזל על האחרים להשתמש בה לעולם כשם שאסרו על עצמו(ומביא דעת מהפוסקים שקבעו שאם אין דעת האחרים נוחה מכך יוכלו להנות בצ"ש לאחר כדי שיעשו) ועוד טעם אם עושה את המלאכה כדי למכרה לאחרים ולהרוויח בה הרי שאסור להנות ממנה עולמית שבעת שאחרים קונים ממנו הרי שמכשילים אותו
ומוסיף בהרחבה
כלומר גם שגם הסוברים להקל לפי דעת הכתב סופר (ואף היש"ש) בביטול איסור לכתחילה במעשה שבת מסתבר שבאדם המחלל שבת בקביעות שלא שייך לומר דאין אדם חוטא לא לו יחול האיסור שאסרו להשתמש במלאכה עולמית גם על אחרים שנעשתה המלאכה עבורם. ולגבי אחרים שאין דעתם נוחה במחלוקת הריב"ש והיש"ש שהריב"ש אוסר והיש"ש מתיר במוצאי שבת והוסיף הכתב סופר שמבקרה שמחלל השבת עשה את מעשהו כדי למכור את החפץ ולהרוויח בו יודה גם היש"ש שאסור לקנות את החפץ עולמית והטעם משום שחז"ל קנסו את העבריין שלא ירוויח במלאכתו וכפי שכתב הרמ"א לעיל. ואף אם לא נעשתה כדי למכור או להרוויח מדגיש שלפי היש"ש מכל מקום אסור להשתמש בה בשבת עצמה דהא במומר צריך להמתין שיעור כדי שיעשו.
ובפניני הלכה מביא (שבת פרק כו' סעיף א, ג) האם צריך להמתין עד בכדי שיעשו במ"ש
ז') :" ז,א – הנאה במוצ"ש ממעשים שחילונים עושים עבור הרבים בשבת
המבטל איסור בכוונה, הכל אסור עליו. ואם עשה זאת למען אחרים שאין דעתם נוחה מכך שביטל איסור בידיים, כתב הט"ז יו"ד צט, י, עפ"י יש"ש (חולין ז, נט), שאין עליהם איסור. ורעק"א הביא מהריב"ש צח, שגם עליהם יש איסור ליהנות מהביטול. וכ"כ בפמ"ג מ"ז ו, בשם הפר"ח. אמנם לגבי שבת, התבשיל שבישל בשבת במזיד – נאסר למוצ"ש רק למי שבישל אבל לאלה שבישלו עבורם מותר לאכול מהתבשיל מיד במוצ"ש, כי אין לחוש שיבקשו מיהודי לחלל שבת עבורם, ואין חשש שבגלל איזו בקשה יבוא יהודי לחלל שבת (ב"י, א"ר, שועה"ר, ערוה"ש, מ"ב שיח, ה). ואמנם יש אוסרים, וכ"כ מ"א שיח, ב. וכ"כ בנהר שלום ב', שאולי טעם האיסור כדי שלא יהנה ממלאכתו, ואם אותו אחר שבישל עבורו יהנה במוצאי שבת מיד, הרי שנהנה ממלאכתו (והובא בכה"ח שיח, יב).
אבל אם הוא יהודי שמחלל שבת בקביעות עבור אחרים, כגון שהוא מבשל בשבת עבור מסעדה שפתוחה במוצ"ש, כתב בשו"ת כתב סופר או"ח נ, שכולם מודים שהתבשיל אסור לכל מי שבישל עבורם עולמית. שאם יהנו ממה שבישל, ימשיך לעשות כן בשבתות הבאות. וכ"כ מהר"ם שיק ריב, ואול"צ ח"ב ל, א. והרחיבו בזה בילקוט יוסף שיח, ו; שיח, לט; שיח, עא-עו; וארח"ש כה, ח.
במוצאי שבת האם יהיה אסור עולמית או עד בכדי שיעשה או מיד לצאת השבת. ובט"ז מביא את היש"ש ותמוה ועיינתי בהים של שלמה שמביא את דעת הרשב"א ודעת הר"ן וכדעתו (חולין ח') שמצא להתיר מיד בצאת השבת הנאה ממעשה חילול שבת שנעשה בהיתר כגון שבישל לחולה בשבת או קצץ לו דלעת שהרי נעשה בהיתר לחולה בלבד ואסור בו ביום לכולם משום מוקצה או שמא ירבה אבל במוצ"ש יהיה מותר מיד "ולא בעינן כדי שיעשו אלא כשנתחלל שבת או בשוגג או במזיד" ועוד מדגיש שרש"י והסמ"ג מחייב בכדי שיעשו גם בשוגג ומביא דעת ר"ת שבמזיד (לעיל) שייך עד בכדי שיעשו באמירה לגוי שיביא לו דורון למוצ"ש אבל בישראל לא חיישינן שיעשה במזיד ויגיד שוגג הייתי"
